החלטה בתיק ב"ש 93541/07

1.         איזה הוא המותב הנכון לדון בבקשה להסרת תעודת חסיון לטובת הציבור, לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 (להלן: "פק' הראיות")?

            זוהי השאלה המונחת ביסוד החלטה זו.

2.         ביום 29.8.07 הוגש כנגד המבקש כתב-אישום המייחס לו  מספר עבירות בנשק - נשיאה והובלת כלי-נשק (2 אישומים); סחר בלי-נשק (2 אישומים); קשירת קשר לביצוע פשע (סחר בנשק); והחזקת סכין שלא כדין.

3.         עיקר הראיות ביחס לאישומים נאספו בפעילות של סוכן משטרה.

4.         א.         ביום 26.9.07 נחתמה תעודת חסיון על-ידי השר לבטחון פנים.

ב.                  התעודה מתייחסת לשני עניינים עיקריים:

1)                   ידיעות מודיעיניות ששימשו בסיס להפעלתו של סוכן המשטרה.

2)                   שיטות ואמצעים טכניים בחקירה.

5.        בבקשה עותר בא-כוח המבקש, להסרת החסיון מהתעודה על-מנת לקבל לידיו את תוכנן המלא של הידיעות המודיעיניות, תאריך מסירתן, הערכת השדה שלהן וזהות מוסרן.

6.        בישיבת יום 27.11.07 טען בא-כוח המשיבה לזהות המותב שצריך להידרש לבקשה - המותב השומע את התיק העיקרי. בתשובה טען בא-כח המבקש, כי המותב הנכון הוא מותב אחר - ולא המותב השומע את התיק העיקרי - תוך שהוא סומך את יתדותיו בלשונה של הוראת סעיף 45 לפק' הראיות, ביחס בינה להוראת סעיף 44 לפק' הראיות ולתכלית העומדת בבסיס ההוראה הזהה לזו שבסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982.

7.        המחלוקת באשר ללשון הוראת סעיף 45 לפקודת הראיות מכוונת לתיבה "בית המשפט הדן בדבר". לטענת בא-כוח המבקש, בית המשפט הדן בדבר הוא בית המשפט הדן בבקשה להסרת החסיון עצמה, שהוא "הדבר" שיש לדון בו. לטענת בא-כח המשיבה, בית המשפט הדן בדבר הוא בית המשפט הדן בתיק העיקרי, שהוא "הדבר" שיש לדון בו.

הספרות המשפטית

8.        בספרו של השופט (בדימוס) י' קדמי, "על הראיות" (מהדורת התשס"ד - 2003, חלק שני), לא מצאנו תשובה ברורה לשאלה. השופט קדמי קובע, בעמ' 876, 877 כי בית המשפט "הדן בענין" הוא המותב הנכון לדון בבקשה. מהו הענין - האם התיק העיקרי או הבקשה עצמה? את זאת לא פירש. במקום אחר, בנוגע לחסיון לפי סעיף 50א לפק' הראיות, מצאנו תשובה ברורה:

"בית המשפט הדן בענין הוא גם זה שדן בבקשה להסרת החסיון" (עמ' 975).

הפסיקה

9.       א.        בית המשפט העליון נדרש לסוגייה בע"פ 65/95, איחסן ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(1) 832. בפרשה זו נקבע מפורשות, כי המצב המשפטי המצוי (lege lata) הוא שבית המשפט הדן בתיק העיקרי, הוא שידון בבקשה לגילוי הראיה. בית המשפט מבחין בין בית המשפט הדן בבקשה להסרת חסיון לטובת המדינה (ס' 44 לפק' הראיות), לבין בית המשפט הדן בבקשה להסרת חסיון לטובת הציבור (ס' 45 לפק' הראיות) וקובע:

"... משהוגשה התעודה של שר בענין חסיון לטובת הציבור, רשאי בעל-דין לבקש מבית המשפט להסיר את החסיון ... החובה להחליט בבקשתו של בעל-דין (המבקש להסיר את החסיון) חלה על בית המשפט הדן  בדבר ... כאשר מוגשת תעודה בענין חסיון לטובת המדינה ... המקובל הוא, מבחינת פרשנותם של סעיפים 44 - 46, כי השופט הדן בעתירה על הסרת חסיון לטובת המדינה (בטחון המדינה או יחסי החוץ שלה) אינו השופט היושב בדין. ועל כן, הדיון בעתירה לגילוי החסיון, לפי סעיף 44 הנ"ל, מועבר לשופט אחר, גם כאשר הדיון מתקיים בבית המשפט העליון ... בו בזמן שבענין חסיון לטובת הציבור, דן אותו השופט שדן בתיק...".

ב.       בדנ"פ 3281/02, פוליני נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(3) 1644, חזר בית המשפט העליון ונדרש לענין זה תוך כדי דיון בחסיון לפי סעיף 50א לפק' הראיות. בפרשה זו הורשע העותר בבית המשפט המחוזי בביצוע מעשי-אינוס ומעשים מגונים בבתו החורגת. ערעורו לעליון נדחה, בעוד שערעור המדינה על קולת העונש התקבל. בבית המשפט העליון טען העותר, כי הגנתו נפגעה משנאלץ לחזור בו מבקשתו להסרת חסיון לפי ס' 50א לפק' הראיות, בשל סירובו של השופט התורן להידרש לבקשה בטענה, כי המותב הנכון לדון בבקשה הוא המותב הדן בתיק העיקרי. העותר לא היה נכון להסכים כי המותב שלפניו מתברר המשפט ייחשף לחומר שגילויו מתבקש ולכן חזר בו מהבקשה.

          טענתו זו של העותר נדחתה ובית המשפט העליון קבע:

"הפורום הנכון לדון בטענת החסיון הוא הרכב השופטים שבפניו מתברר המשפט, וברי, כי לשם הכרעה בבקשה לעיון בחומר החקירה חייב ההרכב לעיין בחומר שגילויו נתבקש".

          מכאן העתירה לדיון נוסף.